בעקבות אירועי הטרור בשבת האחרונה - אתר כיפה היום – https://g.kipa.co.il/1150532/g/
רצף הפיגועים האחרונים מעורר חרדות בקרב מבוגרים וגם ילדים. איך חושפים אותם למצב? מה מותר לומר ואיך ממשיכים לשמור על שגרת עשייה?
השאלה הראשונה שעולה היא האם לחשוף את הילדים למצב הביטחוני המעורער ולחששות שלנו. האם בעצם החשיפה אני מייצרת אצלם חשש כאשר הוא אולי לא נוכח. ההמלצה היא לבחון מול הילד מה הוא יודע. לפעמים הילד חשוף יותר ממה שאנחנו חושבים, לפעמים הוא מקבל מידע מוטה מחברים שלו, או דברים ששמע באקראי, ואנחנו לא מודעים להם. הבדיקה שלנו מול הילד מאפשרת לנו לדעת למה נחשף, מה הבין, מה מעסיק אותו ואיך הוא מתמודד. שאלות כמו "שמעת על הפיגוע שהתרחש אתמול בירושלים?", "מה שמעת?", "מי סיפר לך?", "מה עשית כששמעת?" "מה חשבת, מה הרגשת?". השאלה מה חושפים, תלויה בילד, בגיל שלו ובמידת הרגישות שלו. חשוב שהתאור יהיה במילים שיובנו לילד. למשל - "היה אתמול פיגוע שבו ערבי רע פגע ביהודים בעודם חוזרים מבית הכנסת".
לאחר תיאור קצר זה, כאמור, חשוב לבחון מול הילד את מה ששמע, המחשבות והרגשות שלו. דרך שאלות אלה, שאתם שואלים, תבינו עד כמה הוא נחשף, וכמה הנושא מעסיק אותו. אם הנושא מעסיק אותו, תענו בהתאם למה שמעסיק אותו. יש ילדים שיעסיק אותם האויב, יש ילדים שיעסיק אותם הפחד והאפשרות שזה יקרה גם להם, ויש ילדים שיעסקו בחשש שאבא או אמא יפגעו באירועים דומים ויאבדו להם. כדאי לתת לגיטימציה לכל מחשבה או רגש שעולים. אל תשללו. ילד יכול להגיד "אבל אני מפחד לצאת". הוא צודק, זה אכן מפחיד לצאת. תנו לגיטימציה לפחד הזה "אתה צודק". ובמקביל – כדאי להזכיר לו את מגוון הדרכים שאנחנו מייצרים על מנת לשמור על בטחונו, "יש לנו צבא ומשטרה חזקים, ויש הרבה מבוגרים שיש להם נשק והם מגנים עלינו", "ואם תפגע, יש רופאים שיכולים לעזור לנו להרפא". והכי חשוב – אנחנו מאמינים שה' שומר עלינו, ואנחנו מתפללים וממשיכים להתפלל אליו, שיושיע ויגן עלינו".ויש ילדים שלמרות הניסיון לייצר שיח לא נענים ונראה כי לא מעסיק אותם דבר, וכן יש ילדים שדיברנו איתם פעם אחת ואחר כך לא משתפים פעולה, איך נדע כי הם בעלי חוסן וממשיכים לתפקד ללא פגיעה. אילו סימפטומים יש למצוקה? איך אפשר לנרמל אותם? יש מספר סימני מצוקה מוכרים, שאם הם לא מוכרים לכם, והילד פתאום מתחיל לסבול מהם, יתכן והוא מגיב כך לנוכח האירועים. למשל סימנים גופנים כמו קשיי שינה, או תלונות וכאבים באיזורים שונים בגוף. יכול להיות שיעלו סימני מצוקה רגשים כמו פחדים חדשים, בכי בתדירות גבוהה יותר, או כעסים במינונים גבוהים ועצבנות. יתכן וגם תראו פתאום קשיי ריכוז לא מוכרים או בלבול. אפשר גם שפתאום הילד יהפך יותר תלותי, יתקשה להיות באיזורים שונים לבד בבית או שיתקשה להפרד מכם במהלך היום או בלילה. ספרו לילד מה אתם מרגישים אם חוויתם אחד מהתסמינים האלה אצל הילד, יתכן וזה קשור לרגישות שלו לנוכח האירועים. נסו לדובב אותו, נסו לספר לו על הרגשות שלכם והמחשבות שלכם. לרוב הסימפטומים האלה יפחתו בטווח של השבועות הקרובים. ואם לא יורדים במינון ובעוצמה, שווה לפנות לגורם מקצועי לחוות דעת. אילו דרכים קיימות כדי להירגע ולא להיכנס לחרדות מהמצב? מעבר לדיבור והעיבוד עם הילד, ישנם עוד דרכים שאפשר לספק כוח ולייצר רגיעה. קודם כל באמצעות תפילה. הידיעה שיש שולט שאנו מאמינים שרוצה בטובתנו, מנחמת ומעודדת. אפשר גם להיות בעשיה - עשיה למען עצמנו ועשיה למען הזולת, כמו התנדבות למען הפצועים או הקהילות הנפגעות. חשוב גם לספק זמנים להנאה ולהתאווררות ולתת תשומת לב לאותם תחומים משמחים ועושי טוב בסביבה הקרובה, כמו הקשבה למוזיקה אהובה, אוכל מנחם, משחק. הקפידו על המשך שגרה ועשייה למרות הכל איפה עובר הגבול בין זהירות הגיונית להיסטריה חרדתית? עולה השאלה לגבי האבחנה בין לחץ והיסטריה לא רציונלים ובין לחץ, ערנות ודריכות החשובים להשרדות. נראה כי דריכות, ערנות ולחץ בעת הזו, בטח לתושבי ירושלים ויהודה ושומרון, הוא לחץ נורמלי. ללא הערנות והדריכות, אולי תפגעו. תנו מקום ללחץ, תנו לו לגיטימציה רגשית. אבל חשוב שמעבר לחווית הלחץ המנטלית, להקפיד על המשך עשיה ושגרה, עד כמה שניתן. השגרה היא זו שנותנת תחושת נורמליות ומכריחה לתפקד. התכנסות, רחמים וקבלת סיוע אינטנסיבי מורידה את יכולת ההתמודדות, ומנגנוני החוסן והכוח נשחקים. לסיכום, מומלץ להרבות בשיח ועיבוד רגשי, ובמקביל "לעשות", כל עשיה! בתקוה שרק נצא מחוזקים. ד''ר שרון ליפשיץ אשווגה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית מומחית עם ניסיון של למעלה מ-20 שנה בתחום, תושבת השומרון, בעלת ניסיון רב בהתמודדות עם אירועי חירום. https://g.kipa.co.il/1150532/g/
