מתוך כתבה שהכנתי לאתר ב"שבע"
כל שנה ביום השואה עולה מחדש השאלה האם ועד כמה לחשוף את ילדינו לדברים הנוראים אשר התרחשו בשואה. שוב אנחנו שואלים את עצמנו, האם ילדים בגילאים צעירים צריכים להיחשף לפחד, לפגיעה, למוות ולכאב. מה זה משרת? מה זה תורם להם?
לעתים, אני רואה את הילדים מבוהלים מהתיאורים, ולפעמים אנחנו מבוהלים יחד איתם, או אפילו יותר מהם. אנחנו אומרים לעצמנו – "זה היה מזמן, למה בכלל צריך לחשוף אותם לדברים האלה?".
כדאי לדעת, כי ישנן מספר גישות להורות, ולכל אחת יתרונות וחסרונות משלה. ישנה גישה האומרת כי בעולם יש רוע וקושי ויש חשיבות להכיר בקיומם, כדי לדעת להתמודד עימם בבוא העת. גישה זו מאמינה שהיכרות עם החלקים השליליים בעולם והתמודדות עימם, מפתחת מודעות, הכרה ברבדיה השונים של האנושות, ויכולה אף לפתח חוסן.
לעומת זאת, ישנן גישות המבקשות להימנע מחשיפת הילדים לדברים שליליים מאוד, מתוך רצון לאפשר לילד התחלה יותר בריאה, בטוחה ואופטימית. גישות אלו מאמינות שילדים בגילאים צעירים עוד מתקשים להתמודד עם רוע וקושי קיצוני, ונכון לאפשר סביבה יותר סטרילית בה התמודדויות יומיומיות ילדותיות, גם כאלה שליליות, מספקות את הקרקע להתמודדויות עתידיות מורכבות יותר.
כשזה מגיע לשיח על השואה, נראה לי שאין לנו יכולת לבחור בגישה כזו או אחרת. לטעמי, יש צורך ללמד את השואה, העוולות, הפגיעות, הלקחים, והמורשת שנשארה, בכל גיל. אולם האופן בו נלמד זאת ישתנה מילד לילד ובין הגילאים השונים. ההכרעה תלויה בשאלת המטרה. זאת אומרת, שברגע שנמקד את המטרה, (והיא יכולה להשתנות בכל סיטואציה ואצל כל ילד), נוכל לדייק את התיאורים והסיפורים ולהפוך אותם לרלוונטיים לכלל הגילאים. המטרה יכולה להיות לימוד ההיסטוריה כדי להישמר מפני סכנה עתידית, או לימוד שמטרתו להטמיע ולפתח את הזהות המשפחתית והזהות שלנו כעם, בכדי לדעת מאיפה באנו ומהם השורשים שלנו.
אם מדובר בילדים צעירים, ייתכן ונספר יותר על הניצולים, ועל המורשת שהעבירו לנו ועל האחריות שיש לנו כלפיהם, וכלפי העם שלנו; נתמקד ברוח האנושית שאנשים הצליחו לשמר בתוך המחנות. למשל – נספר באופן כללי על סיוע של אדם במחנה לחברו, נספר על הקפדה על אכילת מזון כשר בפסח. ולעומת זאת ,בגילאים מבוגרים יותר, אפשר גם להוסיף על זה, ולתאר יותר את הרוע האנושי, הזוועות וההרג. כך למשל, נספר על הפתרון הסופי, על האקציות ועל צעדות המוות.
יש הרבה צדדים לתקופה האפילה הזו, וכל הורה או דמות חינוכית תבחר את הדברים אותם היא חושפת. אך במקום שבו אנו חיים, וכנצר לאותם יהודים שהושמדו בשואה, אי אפשר להימנע מחשיפת הילדים להיסטוריה שלנו, אי אפשר להתעלם, גם אם יש לנו רצון לעטוף אותם ולהרחיק מהם רוע וקושי. אפשר אולי, רק קצת, להקל בינתיים.
