מה עדיף שילד ישקיע בתחום אחד ויצטיין בו,
או שיתנסה במגוון תחומים?
מצד אחד הספורטאים הגדולים מספרים שבילדות שלהם הם חיו והתעסקו בעיקר במשחק בו הצטיינו,
(תראו את הסדרה "ספורטאי על" ב"יס", מעורר הרבה מחשבה, גם על חינוך).
ומצד שני, אולי העיסוק רק בתחום אחד, לא חושף את הילד מספיק לאפשרויות חדשות.
כשילד כל היום מול המסך, האם זה רע?
אולי העובדה שהעמיק ועסק בתחום אחד יהפוך אותו למומחה בתחום, כבר מגיל צעיר.
אולי דווקא דרך המסכים הוא יהפוך למתכנת, בלוגר, תסריטאי, עורך, מומחה לדיגיטציה, פרשן ספורט?
אולי שם הוא ייחשף לתחום חדש שיעניין אותו?
ואותה שאלה לגבי ילד שכל היום קורא ספרים ולא נפגש עם חברים,
או ילד שרק מסתובב בחוץ ומשחק במגרש הכדורגל, ולא מוכן לשבת ללמוד.
אנחנו (אני), לא מרוצים מהילד שלא משתנה, וכל הזמן מסננים או אומרים באכזבה,
"די כבר, לא נמאס לך? אולי תפסיק כל הזמן להיות ב...ותעשה עוד משהו?".
האינסטינקט הוא לחשוף לכמה שיותר אפשרויות, אבל זה יכול גם לבלבל.
תראו כמה נערים מסיימים את בית הספר, ואחר כך את השירות,
ומבולבלים מההיצע, כי נחשפו למגוון כל כך רחב?
האם נכון יותר שיתמקדו בתחום שהם אינסטינקטיבית נמשכים אליו?
נו טוב, עוד התלבטות חינוכית, בסך ההתלבטויות החינוכיות הבלתי נגמרות.
