התנדבות מתבגרים, מבגרת אותם

הבן שלי בגיל ההתבגרות. לאורך השנים עולה התהיה, איך הוא יהיה כ"שיהיה גדול". הרי, הם עושים כל כך הרבה שטויות בגיל הזה, שקשה לדמיין אותם בוגרים. הם מתחצפים, פוגעים, מתחמקים מאחריות. לפעמים אני רואה רק שלילי.

ואני תוהה - האם כך הוא יראה כבוגר? האם הכלים והערכים שאני מקנה, יחדרו את השריון הקשוח? מה יהפוך אותו לבוגר אחראי, שקול, יוזם ומסתדר בכוחות עצמו? אתמול קיבלתי הצצה לאיך זה יראה כ"שיהיה גדול". אתמול היתה שבת השיא השנתית בתנועת הנוער שהוא חלק ממנה. קבוצת נערים במהלך חודש, הפיקו שבת והופעה בסוף שבת. את ההפקה הם לא עשו עבור עצמם, אלא עבור החניכים שלהם, ילדים הצעירים מהם רק במספר שנים בודדות. ופתאום, כל רוח השטות, כל "אי האחריות", הכל נעלם. הוא וחבריו, הפכו למבוגרים. הם ניהלו חבורת ילדים, הם הקשיבו להם ונענו למצוקות שלהם, הם יזמו, הפיקו, התאמנו ואימנו, הם הרימו שבת כולל סידור מועדון, הרמת ארוחות, ניקוי וסידור אחריהם, אחר כך הם הפיקו הופעה, כולל הצגות, פירוטכניקה, תוך שהם מפעילים עשרות ילדים. כל זאת בעבודת צוות, המצריכה שיתוף פעולה וקשיבות לאחר. איך זה קורה? נראה לי שכאשר הנערים מרגישים את כובד האחריות עליהם, הם מראים לנו את מלוא הפוטנציאל שלהם מתפרץ החוצה. אין להם עוד מישהו שיעשה בשבילם, ולכן הם עושים עבור עצמם. לכן, מניסיון אישי ממליצה -

תעודדו אותם להתנדב, או סתם לתת לאחרים. התנדבות מכריחה אותם – להתבגר, לעזור, להקשיב, לחמול, לשתף פעולה, לעצור תגובות אימפולסיביות. ולנו, זה נותן שקט ויותר בטחון שהם בשלב הלבלוב, הפרח מתגלה לאט לאט ("קמעא, קמעא", כסלוגן של בני עקיבא, לחודש האחרון) והנה קיבלנו פרומו מבטיח ומעודד, לעתיד