מכירים את המונח החדש בעולם החינוכי?
"למידה חברתית - רגשית" (SEL - social emotional learning).
אז תכירו.
זה המונח שמגלם בתוכו את הכיוון שאליו הפרקטיקה החינוכית פונה.
העקרון הוא -
שהתפקיד שלנו כמורים בבית הספר (והורים בבית) הוא לא רק ללמד, אלא גם לסייע לגדילה והתפתחות רגשית ונפשית.
באופן לא מפתיע מחקרים מראים שילד שטוב לו רגשית, פנוי יותר ללמוד.
ילד שמקבל מהמורה מענה למצוקות שלו, והתייחסות אוהדת חברתית
הוא ילד שיוכל להתרכז בלמידה, להפנים מידע חדש וללמוד.
לכן - כדי לאפשר את הפניות הזאת,
צריך להתמקד לא רק בתכנים הנלמדים, אלא בילד עצמו, ובצרכים שלו -
כדאי שהמורה ילמד רגשות ובמקביל יתייחס לרגשות.
כדאי שהמורה יסייע לילד לזהות את נקודות הכשל בהתנהגותו, ויסייע לו לאתר דרכים חלופיות להתנהגות.
כדאי שהמורה ילמד דרכי תקשורת מקדמות, ויתייחס לתקשורת לא מקדמת בין ילדים.
וכדאי - שכדי שהמורה יוכל לעשות את כל זה, יהיה מי שיתן מענה לצרכים הרגשים והנפשיים של המורה, כדי שהוא יוכל לתת מענה לצרכים הרגשיים והנפשיים של הילדים.
המונח החכם הזה לא מתייחס רק לרגשות, אלא מבין שכדי לסייע לילד ללמוד, צריך גם ללמד אותו איך לנהל את עצמו - איך מייצרים ומתרגלים משמעת עצמית, איך מייצרים מטרות, ואיך מתארגנים.
השבוע, היה לי הכבוד לחשוף את המושג והמשמעויות שלו, למדריכות ארציות של ריפוי בעיסוק במשרד החינוך. בריכוזה של מרב גליס@
הראתי להם שהמושג לא חדש, והם לרוב מיישמות אותו בחיי היומיום.
הידיעה - שאנחנו חלק מתהליך גדול, הנשען על תיאוריה רחבה, נותן אישור ודיוק לעבודה.
מקוה שבכך סייעתי קצת, לבטחון של המורה/מטפל, בעבודתו במערכת החינוכית.