בעקבות האירועים האחרונים

מגיפת קורונה, בידודים, מחלות, ופוסט קורונה

ואז גל שני ושלישי, רביעי וחמישי.

ובאמצע שומר חומות, המלחמה באוקראינה,

ועכשיו זה – חזרה לחווית הפיגועים מלפני 20 שנה.

ובאמצע סתם אירועים לכאורה שגרתיים,

שחלקם שואבים אותנו ואת הנפש שלנו

והחוסן, מה יהיה איתו?!

איך ממשיכים לתפקד?!

התשובה היא המציאות –

המציאות שלא מאפשרת לנו ליפול מעבר לזמן מוגבל.

הנה ההוכחה –

אחרי גל ראשון של קורונה לא האמנו שיהיה עוד.

הרגשנו שצלחנו ונגמר.

וכשהגיע הגל השני, שוב לא האמנו שנצליח להתמודד,

היינו מיואשים, מתוסכלים, וחסרי אונים.

ולמרות זאת במבט לאחור מתברר ש –

התמודדנו.

וכך הלאה.

מתברר שיש לנו מאגר חוסן, שלרוב אנחנו לא מודעים אליו.

מאגר שמאפשר לנו לאסוף את השברים, ולקום.

ולא סתם לקום, לקום, לתפקד ולהיות פרודוקטיביים.

היום כבר יש מונח למצב הזה,

"צמיחה פוסט טראומטית".

מתוך השבר, אנחנו מגלים את הכוחות.

אנחנו מזהים בתוכנו כוחות שלא ידענו שקיימים.

והכוחות האלה מאפשרים לנו לתפקד.

נכון – שזה לא קורה מאליו, וצריך לעבוד בזה.

הכאב והסבל קיימים ונשארים.

אבל – לא לשכוח את התקווה ואת הידיעה

שאנחנו חזקים יותר ממה שחשבנו.