קשה לתאר את עוצמת התסכול שיש להורה כאשר ילדו חושש ולפעמים מגיע כדי חרדה.
הוא מסרב ללכת לטיולים.
הוא מתקשה להפרד מההורה בבוקר,הוא אינו מאפשר להורה לצאת מהבית בערב.
אם נתחבר לחוויה של הילד, יהיה זה כאילו –
נכנסנו אל מערת שדים. כל הזמן עולים דברים לא צפויים שמקפיצים ומגבירים את דפיקות הלב.
אפשר לטפל בזה – ב 4 דרכים לא פשוטות אבל שוות ניסיון:
הראשונה - כהורה – היו בטוחים שהוא יכול להתמודד.
הבטחון שלכם מעניק לו בטחון.
זאת המשימה הקשה והמאתגרת שלכם.
השניה – הציבו לו יעד ברור וצפיה - "היום אתה הולך לבית הספר", "היום אני יוצאת מהבית ואתה נשאר לבד".
השלישית – הדגימו לו כי אתם מבינים וערים למצוקה שלו - "זה מפחיד, אתה צודק", "אתה מרגיש שאני משאירה אותך לבד, אני מבינה".
והרביעית – אם צריך, סייעו לו, אבל לא יותר מידי.
השאירו טלפון פתוח והיו זמינים עבורו, סייעו לו לחשוב על מחשבות חלופיות לפחד.
בטוחה אני שיש עוד דרכים.
מכירים דרכים שסייעו לכם או לילד בעבר ? אשמח לשמוע.
top of page
bottom of page