top of page

שיר הלל למנהל(ת)

נשים. נשים מנהלות. נשים מנהלות בית ספר. הן בעיני המנהיגות של התקופה. כמה כשרון, ויכולת יש בקבוצה מצומצמת ואיכותית זו.

כשנפגשים עם מנהל מיוחד מונים סדרה של תכונות מוערכות המגדירות אותו – יזם, מוכוון משימה, גמיש, אסרטיבי, פותר בעיות, מנהיג.

והנה לאחרונה אני נתקלת, בעוד ועוד מנהלות בית ספר שהן כל זה ויותר. מנהלות שלמרות הלחצים, העומסים והשחיקה ממשיכות לתפעל ביד רמה את בית הספר, את המורים ובעיקר להנגיש מערכת למידה ושגרה כלשהי לילדים.

הנה כמה דוגמאות למנהיגות המיוחדת - התקופה הזו מחייבת גמישות אין סופית. כל יום מונחתות הוראות חדשות, או יש צורך לעדכן את מצבת כוח האדם (בידודים, מחלות, סגרים). השינויים התכופים מצריכים חשיבה מחודשת על המערכת הקיימת ושינויים ניהוליים. תוך מספר שעות המנהלת מתפעלת את האירוע, הלוז מתעדכן ומצבת העובדים מסתדרת. התנהגות זו מתרחשת כמעט מידי יום, ולפעמים כמה פעמים ביום. ובבוקר – לרוב הילד מקבל את שעות הזום הרגילות, ובימים שאין סגר מורה בכיתה, וההתנהלות מאחורי הקלעים כמעט ולא מורגשת.

והלחצים, הלחצים האינסופיים שהמנהלת מתמודדת איתם. יש הורים שמעוניינים שיתקיימו שיעורים סדירים והרבה, והם מפעילים לחץ שימשיכו ללמוד כמו "לפני הקורונה". ולעומתם הורים שמתלוננים על עומס משימות ושעות לימוד ודורשים להפסיק לאלתר את שעות הזום, ולהיות יצירתיים. ומעל כל זה משרד החינוך, מפקח העל, הדירקטוריון שמנחית עוד ועוד הנחיות, לפעמים סותרות, שלא תמיד מסתדרות עם הקיים, ועם המציאות המקומית. וקבוצת המורים, קבוצת לחץ הכי משמעותית, לב ליבה של מערכת מתפקדת ופעילה – אלה שכל יום פוגשים את הילדים. הם מותשים, שחוקים, ומתקשים לחלק את נטל בין ילדיהם הפרטים ובין ילדיהם התלמידים. הם רוצים שגרה, הם רוצים הכרה, והם רוצים הגנה של המערכת, עליהם. והמנהלת – נמצאת בטווח בין כל קבוצות הלחץ האלה. היא צריכה להכריע בין הדרישות הסותרות, בין האינטרסים השונים ולדייק את טובת הילד, טובת המורה וטובת ההורים. וההכרעה כאמור לפעמים סותרת – אם אדייק את טובת הילד, אולי אפגע במורה. ואם אתן למורה יותר מרחב ומנוחה, הילד אולי ילמד פחות וההתקדמות שלו תהיה יותר איטית. ואם הורה מאיר הערה מדוייקת על תפקוד בכיתה, האם להפעיל לחץ על מורה, בידיעה שמורה זו כבר לא יכולה להכיל לנוכח בעיות אישיות. ואיך להאיר – האם באופן אסרטיבי בהצבת יעדים ברורים, או בהקשבה, מתן תמיכה וסיוע נלווה. ושאלת "האיך?" רלוונטית לכל המעגלים. ואני רואה באופן מעורר התפעלות איך המנהלת יודעת, אם באופן מודע, או באינטואיציות חזקות, איך לפנות – מתי להציב גבול קשיח וברור, ומתי להיות קשוב ורך. ולפעמים היא עוברת במהירות מסגנון אחד לאחר תלוי במי שעומד מולה, ומה הוא צריך.

מעבר לכל הלחצים, העבודה הנכפית לנוכח המצב, מעמיסה על כתפי המנהלת עוד ועוד משימות שהם לא חלק מהשגרה, אבל חייבים לבצע, כי זה מה שהמערכת צריכה. ולמרות עומס המשימות האינסופי, המנהלת לא קופאת על השמרים והיא יוזמת – יוזמת פעילויות לחגים, יוזמת מפגשי שיא למורים, יוזמת שיחות אישיות של מורים עם תלמידים, יוזמת מתנות קטנות לתלמידים, וממשיכה לנצל את החופשה הכפויה לארגן ולסדר מרחבים בבית הספר. ונשאר עוד תקציב!! אפשר מיד לממש עוד חלומות. יזמת בכל רמ"ח אבריה.

וההשתאות המרשימה ביותר – שכמעט לא שומעים אותן! הן לא מתלוננות, לפחות לא באופן ציבורי, והן ממשיכות במלוא המרץ, בעשייה מתמדת לאורך כל שעות היום. גם להן יש בית עם ילדים, גם להן יש מחוייבות חוץ בית ספרית, והן כמנהלות המבינות את גודל השעה וכובד האחריות, ממשיכות בעבודה, ממשיכות לנהל, לכוון, לדאוג ולקדם. פונים אליהן לפנות בוקר, פונים אליהן בערב, שעות רבות לאחר סיום יום העבודה. רובן מפנות את הערב להמשך שיחות עם מורות שהתפנו מילדיהם, הורים מוטרדים ומתוחים, וועדות יישוביות למינהן.

הן צריכות לראות במקביל גם את ההישגים, ההתקדמות הלימודית והשגת היעדים, וגם את נפש הילד, המורה וההורים. והן מג'נגלות בלהטוטנות וירטואוזית, בין מגוון הדרישות, מגוון המשימות, ומגוון הצרכים שנופלים לפתחן. הן נענות לצורך, אבל לא שוכחות גם ליזום ולשדרג.

אז תגידו לי אתם, האם אלו לא המנהלים שחסרים לנו כל כך?! אם הם לא יחליפו את מנהלי המדינה שלנו, לפחות ניתן להם כבוד, אהדה, מחמאה ותודה מעומק הלב.

תודה לכן! מעריכים מאוד. אני מעריצה שרופה!

כמובן שהאמור מכוון גם למנהלי בית הספר, הגברים, ולצוותי הניהול המלווים את המנהלת, אבל התחשק לי לשים זרקור על קבוצת המנהלות שפגשתי לאחרונה ולא מפסיקה להרשים אותי בתפקוד הכמעט על-אנושי שלהן.

ואם אתם רוצים להודות למנהלת/מנהל של בית הספר שלכם או של ילדכם, תתייגו אותו, שתפו, ונפיץ את הכרת התודה הלאה.

117 צפיות

Comments


bottom of page