top of page

סיום שנת הלימודים, ויש נסיגה בהשקעה בלימודים?

נותרו עוד חודשיים עד סיום שנת הלימודים, בתיכונים נותר עוד חודש בלבד.

חלק מהילדים כבר עם "רגל בחוץ". מוכנים לחופש, באוירה של חופש, ושגרת הלימודים, היא בגדר המלצה. הם מחסירים ימים, מגיעים באיחור, ולא מבצעים את המשימות הלימודיות. יש ילדים, בעיקר נערים, שהמבחנים עדיין משמרים אצלם מתח כלשהו, אך אצל חלקם, הכוח ללמוד, ולשהות בכיתה ירד. הנסיגה לעתים מתבטאת באי כניסה לשיעור באופן חד פעמי, ולפעמים נחווית כיותר קיצונית, כמו התחצפות למורים, ביצוע פעולות סיכון כמו התנסות בחומרים אסורים, צפיה בתכנים לא מותאמים, או בריחה באמצע יום לימודים ללא דיווח.

אנשי החינוך וההורים הופכים מוטרדים. הם מציינים ששמים לב, לנסיגה בהתנהגות הילדים, ומכניסים השערות והסברים מגוונים ומבהילים להתנהגות הנסוגה. "אולי הילד במצוקה וחווה פגיעה חברתית, בכיתה או בבית", "אולי הוא נחשף לחברה אסורה", "אולי יש בעיה לימודית וצריך אבחון?".

במידה והנסיגה החלה בפסח, ולפני זה הוא למד, והצליח לתפקד כתלמיד, ככל הנראה הנסיגה העכשוית, גם אם עוצמתית, יכולה להיות קשורה לעייפות, לשחיקה ולצורך בחופשה. הידיעה שההתנהגות נורמלית לתקופה הזו של השנה, יכולה להרגיע ולתת פרופורציה.

איך נדע? נשאל. תשקפו לילד את השינויים שאתם חווים ותשאלו ישירות, מה משמעות ההידרדרות הלימודית וההתנהגותית. רוב הילדים כשיקבלו את השאלה, לא ידעו לענות באופן מיידי. הם יתלבטו בינם לבין עצמם, האם קיימת הדרדרות ומה משמעותה. אל תבהלו אם הילד לא מספק לכם תשובה. תנו לו זמן לחשוב. תמתינו. אם צריך תספקו לו מגוון אפשרויות שאתם משערים שהם הבסיס לנסיגה, אבל גם תקשיבו לדעה שלו. השערות יכולות להיות - "סוף שנה ואתה עייף", "אני פחות זמינה לעזור לך", "יש איזה קושי מול חבר / מורה", וכדומה. יכול להיות שהוא עדיין לא ישתף אתכם במחשבותיו, אבל קרוב לוודאי שהוא יחשוב על הנושא וישקול אותו.

לאחר שזה נעשה, אני מציעה שני אפיקי פעולה – הראשון – לשחרר מעט את הלחץ והציפיות שהפעלתם לאורך השנה. גם אנחנו לקראת סוף תקופה לרוב משחררים מעט את הרסן – אם זה לקראת סיום מקום עבודה, לקראת חופשה, או חופשת לידה. גם הילדים זקוקים לשחרור. למשל - ללכת לישון מעט יותר מאוחר, לאפשר עוד יציאה עם חברים, לוותר על חלק משיעורי הבית.

ויחד עם השחרור נכנס האפיק השני – והוא תזכורת על הכללים שאין לשחרר בשום מצב – כללי בטיחות ("להודיע לי איפה אתה"), כללים התנהגותיים ("לא מרימים קול או יד על המורה"), וציפיות ברורות ("לא עוזבים את בית הספר עד סוף היום", "מתחילים את היום בתפילה").

אם לא נילחץ מאופן התגובה של הילדים, ונמשיך לשמור על ציפיות ברורות, לרוב נראה את הילדים משחררים את הרסן, אך בגבולות הסביר. ילדים שמרגישים שיש גבולות ברורים, יחד עם גמישות בקצוות, עומדים בציפיות מהם. ובמקביל כאשר יש להם חוויה ששומעים אותם ונותנים מקום לצרכים שלהם, הם מצליחים לכבד ולקבל את עמדת האחר, ההורה או המורה, גם אם לא נוחה או מתאימה להם באופן מלא. הם גם מוכנים לעשות משא ומתן על רצונותיהם מתוך קשיבות וכבוד למבוגר שלפניהם.

התנהלות זו של "לקראת סוף שנה", יכולה להוות תרגול מצויין לחודשי החופש הארוכים ולציפיות ההוריות מהילד בתקופה זו.


7 צפיות

Comments


bottom of page