יש ילד עם צרכים מיוחדים, ויש את אח.ות שלו.

ילדים עם צרכים מיוחדים מקבלים תשומת לב של הסביבה.

לפעמים תשומת הלב שלילית,

אך כאשר הקושי בולט, תשומת הלב כוללת בעיקר סבלנות וסובלנות.

יש בעבודה עם ילד עם צרכים מיוחדים הרבה תסכול וקושי,

אבל המבוגר מבין שזה לא בשליטת הילד,

והוא מגייס יותר כוחות להיות שם בשבילו.

ומה לגבי האחים "הרגילים" של אותו הילד,

כמה כוחות יש להורים ולסביבה הקרובה אליהם?

האם ההורה שמשאביו המצומצמים מופנים כלפי הילד האחר,

יכול להיות מכיל, סבלני ופנוי גם לילד "הרגיל" שלו.

לפני כמה שנים העברתי קבוצה לאחיות

שהיו להם אחים עם צרכים מיוחדים.

לצד ההבנה של הקושי של ההורה להיות שם בשבילן,

היה גם הרבה תסכול וכעס.

על זה שלא רואים אותן, על זה שהם תמיד צריכות להיות "מקום שני"

כי... האח תמיד יותר זקוק.

בהמשך לקבוצה למדתי והתמקצעתי בנושא.

לכן, כאשר פנו אלי @אשרת אודסר ו@יפעת שריפי, מהמחלקה לשירותים חברתיים,

להעביר להורים הרצאה בנושא אחים לילדים עם צרכים מיוחדים

שמחתי על ההזדמנות.


אשרת ויפעת יצרו קבוצת הורים שיש להם ילד עם צרכים מיוחדים, והם מלווים ומסייעים להם.

בקבוצה ישנם הורים אותם אני מכירה ומלווה כבר שנים בכל מיני צמתים, ומתוכם גם נוצרו קשרים אישיים מרגשים.

ההורים האלה הם אנשים עוצמתיים שכל הזמן חותרים לקדם ולהתקדם.

המוכנות שלהם לפנות זמן גם לדון ולחשוב על הילדים האחרים שלהם,

היה מעורר השראה.

במפגש העברתי נושא, אך היה גם שיתוף רב של ההורים בחוויות והתנסויות.

יצאתי נרגשת ונפעמת.

בכל משפחה יש ילד עם צרכים מיוחדים, וגם ילדים "רגילים" הצריכים את היחס המיוחד שלהם.

לטובת אלה, מצרפת כמה שקפים,

אולי תוכלו להעזר בתכנים






2 צפיות