הקורונה הביאה איתה נזקים לגוף ולנפש. בעבודתי הפסיכולוגית אני רואה את זה הילדים יצאו ממסלול ההתפתחות הנורמטיבי – ילדי גן ללא הרגלי למידה, ילדים שעולים לכיתה א' ללא מוכנות לקריאה, ילדים עם מיומנויות חברתיות חסרות, ילדים שצברו פערים לימודים בגלל חוסר התחברות לזום, ילדים ששכחו מה זה להתרכז לאורך יום שלם. ילדים ששכחו לקחת אחריות אישית על למידה, ילדים שאיבדו בטחון ביכולת שלהם להתמודד עם קשיים.
תכירו בכך – שזה לאו דווקא הילד שלכם, זו בעיה גורפת. היא תוצאה של התקופה. ואם היא בעיה גורפת, צריך בעיקר סבלנות, והרבה הכלה למצוקה – "כואב? נכון!, זה התקופה, נעבור את זה ביחד". יש לכם עוד דוגמאות למצוקות? כמורים? כהורים?