זעקת המורה!

חברה טובה, שהיא מורה ותיקה וחברת צוות ניהול בית הספר, כתבה כל כך מדוייק ואותנטי. קיראו, ואם אתם מזדהים, שתפו.

"אני מרגישה שפשוט אי אפשר להמשיך ככה יותר. נמאס לי לראות את הצוות שלי מותש מככ הרבה משימות ומתוסכל כי הם יודעים שלמרות שהם עושים ככ ככ הרבה ,נותנים את הלב והנשמה ועובדים הרבה מעבר לשעות העבודה שלהם - יש ילדים שהם לא מצליחים לתת להם מענה ויש עוד ככ הרבה דברים שצריך לעשות. נמאס לי לראות מורות סטז'ריות המומות מהפער בין מה שלמדו במכללות הוראה לבין הצרכים בשטח. לראות כמה קשה להן וכמה הן צריכות עזרה והכוונה אבל אין את הזמן לזה . ולהבין שמי שמשלם את המחיר אלו גם הילדים וגם הן והמשפחות שלהן . נמאס לקרוא עוד ועוד פוסטים של מורים שנשברו ועוזבים עכשיו באמצע השנה כי פשוט לא מסוגלים להמשיך ככה. ואז לחשוב שכל עזיבה כזו של מורה משאירה אחריה כיתה עם ילדים שפוגשים מיליון ממלאי מקום או לומדים עם עוד כיתה או צריכים לחלוק במחנכת שמחנכת 2 כיתות. ולחשוב על מנהל ובעלי תפקידים שבמקום לעסוק בניהול וקידום בית הספר, הם עסוקים בלנסות לשמור שהילדים לא יתפרקו, בלחפש ממלא מקום ובלשנות שוב את המערכת. נמאס לי לחזור הביתה מותשת מעוד יום בלי נשימה כשאני כיועצת מנסה להחזיק את הצוות , את ההורים ואת הילדים ויודעת שלא הספקתי לטפל בחצי מהדברים שאני צריכה לטפל. נמאס לי לדבר עם הורים מקסימים שמבקש עזרה עבור ילדיהם המקסימים אבל אין לצוות שלי ולי את היכולת לעזור כמו שצריך בגלל הכיתות העמוסות, בגלל שאין מספיק שעות לשיח אישי , לפרטני, להכין חומרי לימוד מותאמים וכו. נמאס לי לשמוע יועצות קולגות שבוכות בגלל עומס מטורף שלא מאפשר לתת מענה מקצועי ראוי וגם פוגע בתחושת השלומות שלהן ככ ככ . נמאס לראות את הילדים שלי, האחיינים שלי, הילדים של חברות שלי שמשתפים בבלאגן בכיתות, בככ הרבה חוויות תסכול וחוסר הצלחה, באלימות שהם חווים כשאני יודעת שהמורים שלהם ואנשי החינוך גם מתמודדים עם כיתות עמוסות ותנאים בלתי אפשריים. נמאס לקרוא פוסטים של אמהות שבורות לב לילדים שמתמודדים עם קשיים חברתיים ורגשיים שלא מקבלים מענה ראוי כי באמת אין למורים פניות וכלים לעזור. נמאס לראות ילדים שמגיע להם סל אישי וזקוקים לתיווך ועזרה וזכאים למשלבת אבל פשוט אין משלבות. נמאס לשמוע על גנים שלא נפתחים , מורות שמגיעות חולות כי אין ממלאי מקום. נמאס לשמוע על מורות שבשהיה ובפרטני שלהן עושות מילויי מקום / מלמדות 2 כיתות יחד מה שכמובן פוגע בילדים וגם משאיר אותן בלי אוויר ומשאיר להן עוד עבודה לערב ( ולחשוב על זה שמשנה הבאה מורה יכול לקחת שני ימי חופשה , ואתה לא יודע אם לצחוק או לבכות). ולא , גם התוספת בשכר שקיבלנו היום לא עוזרת להרגיש יותר טוב. כי אנחנו לא מדברים על כסף, אלא על תחושת משמעות שנפגעת בגלל הקושי לבצע את התפקיד שלנו במצב הנוכחי הבלתי נסבל , ואנחנו מדברים על תסכול, עומס ושחיקה שכבר קשה מאוד מאוד לשאת , ואנחנו מדברים גם על הרבה מאוד ילדים שלא מקבלים את המענה שמגיע להם"

אז מה עושים? היא ממשיכה ונותנת הכוונה כל כך פרקטית, ממוקדת ומדוייקת -

"חייבים לשנות את מבנה שבוע העבודה. הפחתת שעות שמורה מלמד בכיתה ותוספת לשעות הכנה, בניית תוכניות, הוועצות, למידת עמיתים, התמקצעות , בדיקת עבודות וכתיבת משובים. מורה צריכה זמן ללמוד איך ללמד, להכין חומרי למידה מותאמים לרמות השונות בסגנונות למידה מגוונים, להכין פריסות , תכנון שבועי וכו. צריכים תומכי הוראה או כיתות קטנות בשביל להגיע לכל התלמידים ולממש את כל התוכנית שבנתה על בסיס הנתונים. צריכים זמן לשיחות אישיות באופן שוטף, לנהל עם הילדים שיח רפלקטיבי על תהליכים ויעדים שנקבעו, לשיחות רצופות עם הורים. צריכים זמן לבסס תהליכי הערכה מעצבת שוטפת, לבדוק מיפויים, להכניס נתונים למיצבית. צריכים זמן להפגש עם המורים המקצועיים , עם מורת השילוב , הצוות הטיפולי, והצוות הפרא רפואי , רכזות מקצוע , מדריכות שפה / מתמטיקה/ הכלה / אוטיזם... צריכים מורים ותיקים יקבלו שעות להנחות וללוות מורים צעירים. צריכים תוספת שעות לעבודה פרטנית, שיחות אישיות, שיחות עם הורים . צריכים תקנים למורים קבועים שיהיו בבתי הספר לצורך מילויי מקום . צריכים תוספת שעות ייעוץ, כולל פסיכולוגי. צריכים שכר ראוי למשלבות כך שילדים עם צרכים מיוחדים יקבלו את הסיוע לו הם זקוקים".

ושוב עולה התסכול והיא מוסיפה –

"מי שנמצא בבית ספר באופן יומיומי מבין עד כמה המצב בלתי נסבל. מורה צריכה ללמד כיתה של 33 קטנטנים כשבקצה אחד יש ילדים שקוראים שוטף ובקצה השני ילדים שעדיין לא משיימים אותיות,קטנטנים שזקוקים לככ הרבה תיווך רגשי וחברתי , ותוך כדי צריכה לטפל בתלמיד שהחליק ונחבל , ולהרגיע את הילדים שראו אותו מדמם , (והיא רושמת לעצמה להוציא עדכון להורי הכיתה כי בטח הילדים ישתפו שדני נפל וירד לו מלא דם) והיא צריכה לגרוף את המים כי הכיתה שוב הוצפה מהגשם , להתקשר להורה שהילד שלו הגיע ספוג מים, לחבק ילד שקשה לו כי יש איזשהו אתגר משפחתי, לתת מענה לילד עם סל אישי שאין לו משלבת. זה אחרי שבשעת שהייה שלה היא והיועצת שוחחו עם אמא שיש לילד שלה קושי משמעותי וצריך לעזור להורים להתגייס לתהליך אבחון, והלב שלהם נשבר כשהן ראו אותה בוכה. והיא יודעת שבשעת שהיה הבאה יש מפגש תחי אמצע שנה לילד אחר. ובהפסקה היא היתה תורנית חצר ועזרה לרחלי למצוא עם מי לשחק וקראה לאב בית שיעזור להביא את הכדור שנפל מעבר לגדר ואפילו קפה לא שתתה כי שוב נגמר החלב והקפה. והיא זוכרת שהיא צריכה לחשוב על יצירה לטו בשבט ולהזמין ציוד ולשלוח להורים רשימת השתבצות לארוחה חגיגית. ותכף חודש אדר וצריך לתכנן אותו עם המורות המקבילות. והיא צריכה להתקשר להורים של אחד הילדים שהיה מעורב במקרה אלימות עוד לפני תחילת היום. וגם יש לה טפסים למלא לקראת 2 ועדות שילוב וועדת זכאות ועוד טופס לנוירולוג. והמחנכת של אחת הכיתות שהגיעה חולה פשוט התמוטטה . אז בשיעור הבא צריכה לקחת גם את הכיתה שלה וללמד שתי כיתות. והיא יודעת שבהפסקה הבאה הילדים יצטרכו להשאר בכיתה ( קראוון) כי יורד גשם. והיום בסוף היום יש לה הדרכה בשפה. והיא גם צריכה לזכור לשלוח נקודות טובות לתלמידים שמתאמצים והיא רוצה להעצים אותם ולחזק. ותוך כדי היא צריכה להתקשר לאמא שלה ששוב שומרת על הילד החולה שלה. אה, ועד סופשבוע היא צריכה למלא את הטפסים לישיבות פדגוגיות הבאות ולשלוח להורים נתונים מעודכנים מהמיפוי האחרון . וגם להתקשר למורה הפרטית של אחד הילדים ולחשוב איתה איך ממשיכים לקדם אותו וגם הבטיחה למורה לאנגלית שתדבר איתה בערב כי ממש קשה לה ללמד בכיתה . וזה אחרי שיום קודם המנהל היקר שלה לקח את הצוות לבית קפה לישיבת סיכום מחצית והיא חזרה הביתה ב5 ( לעומת בעלה שיצא יומיים לגיבוש צוות במלון בים המלח על חשבון העבודה). והיא יודעת שהיא תסיים עוד יום שבסופו היא תיגש לחדר של היועצת לקבל חיבוק חיזוק ומילה טובה , והיא יודעת שהיא באמת עשתה דברים טובים היוםב אבל יש לה עוד ככ הרבה דברים שהיא צריכה לעשות. והיא מתפללת לכח".

אם הזדהתם, שתפו, אמן שישמע!!!