בעקבות האירועים האחרונים

הפיגועים "הבודדים" האחרונים, מהווים הזדמנות לחשוף את מאחורי הקלעים המאומץ של הצוותים החינוכיים והטיפולים בעת ההתמודדות עם אירוע חירום.


כאשר מתרחש פיגוע, תאונת דרכים, מוות פתאומי או מוות של אדם קרוב ואהוב לאחר מחלה ממושכת, כל הכוחות החינוכים והטיפולים נכנסים לכוננות עבודה. עבודה שהיא מענה רגשי למי שנפגע – ילדים ומבוגרים. המענה הוא לא רק עבור אלה שעברו את האירוע, היו עדים לו, או שאדם קרוב נפטר או נהרג. המענה הוא לרוב גם עבור חברים, או אנשים הגרים באותו ישוב, שכואבים או חרדים מהאפשרות שאירוע כזה יתרחש גם אצלם.


כאשר מתרחש אירוע חירום, כל השותפים מתעדכנים ונכנסים לפעולה. כל השותפים זה עשרות אנשים שמייד עוצרים הכל ומתפנים רק לזה. בראש ובראשונה המורים והגננות. הם בעצם מהווים את ההורה החליפי לאורך שעות הבוקר והצהרים, ולכן יכולים לתת את המענה הרגשי הכי מדוייק והכי מתאים לילד.


כדי לעשות זאת מדוייק, הם זקוקים לייעוץ ותמיכה. הם לרוב יתייעצו עם יועץ, מדריך או פסיכולוג חינוכי. לאחר שהם יותר בטוחים בדרכי העבודה, הם ניגשים לסייע.

במקביל להגשת תמיכה ישירה למשפחה הנפגעת, מתחיל תהליך של מיפוי המעגלים הנוספים שיכולים להפגע, ילדים ומבוגרים. ילדי הגן או הכיתה, חברים של הילד ממסגרות שונות, ילדי הישוב, ילדים שעברו אירועים דומים בעבר והם יותר רגישים, הורים של ילדים אחרים שזקוקים לסיוע, ואנשי הצוות החינוכי, שעם כל המאמץ לתת סיוע, צריכים גם הם סיוע לעצמם.


את תהליך המיפוי ואיתור מעגלי הפגיעה עושים יחד - מנהל המסגרת, היועצת, הפסיכולוג החינוכי, המפקח ממשרד החינוך ואנשי הרשות המקומית – יחד עם הצוות החינוכי. באידיאל בתהליך הזה מעורבים גם צוותי הרווחה מהרשות המקומית, האחראים בחירום על ההיבטים הקהילתיים, והעבודה מול המבוגרים.

המיפוי מאפשר בניית תוכנית עבודה וחלוקת עבודה בין בעלי המקצוע השונים. המילה "דיוק", היא המפתח להצלחה. אין אופן סיוע לאדם אחד דומה לאופן הסיוע לאדם אחר. תפירת החליפה הייחודית לכל אחד, היא מלאכת מחשבת עדינה ומורכבת. צריך להיות קשובים ומדוייקים לצורך, ולדייק את המענה המתאים.


מי שחווה אירוע חירום יודע, כי המענה המיידי הוא רק ההתחלה. האירוע מטלטל עולמות של כל כך הרבה אנשים, ולכן אדוות האירוע, והפעולות בעקבותיו, הם בעצם תחילתו של מסע משותף. מסע של מענים קטנים כגדולים עבור מעגלי הפגיעות השונים - שיחות, טיפולים, ליטוף בכיתה, התמודדות עם בכי או תוקפנות, תקשורת עם ההורים ועם הקהילה, ועוד ועוד. התהליך הוא ממושך ורגיש, יש בו ההצלחות וטעויות, ויש בו הרבה כאב וקושי.

שיתוף הפעולה של כלל הגורמים בתהליך הוא המפתח להצלחה. וזה לגמרי לא קל! לרוב מצליחים, ולעתים פחות.


אני מעלה כאן את מאחורי הקלעים, כדי שתדעו. כדי שתחשפו לעבודה המסורה, שמבצעים אנשי החינוך והטיפול, באופן דיסקרטי, מעבר לעבודתם השוטפת. עבודה שמצריכה זמן והשקעה, רגישות ואמפתיה, אחריות ויוזמה, ומוכנות להיות בסבל ולהענות לו.

ואנשי החינוך והטיפול עושים את זה! הם מבינים שזה תפקידם, מוכנים להתגייס, נענים לצורך, כואבים עם הנפגעים, וגם נותרים קצת מצולקים...


אני רוצה להצדיע לכם, הפועלים מאחורי הקלעים במסירות, ובאהבה.


ולהגיד - תודה!

רוצים להודות גם? זו ההזדמנות.



1 צפיות