אי אפשר להאמין כמה עוד אפשר לצפות מילד

אנחנו נוטים להבהל מאפשרות שילדנו יחוו פגיעה

ולכן מרפדים את הסביבה שלהם ומקפידים על שמירה ובטיחות.

אני מגדירה את עצמי כיחסית גמישה ולא נבהלת,

נותנת מרחב גדילה, תעוזה והתנסות, מלווים בסיכון קל (לפחות על פי תלונותיו של בן זוגי).

ויחד עם זאת – בטחון כזה בילדי טרם חוויתי.

נפגשתי לאחרונה עם אמא למעל 10 ילדים (!!!).

הפגישה נסובה סביב ביתה בת ה – 6, ילדה לקראת כיתה א'.

הילדה עליה דיברנו, היא לא צעירת ילדי המשפחה,

ויחד עם האם הגיעה גם אחותה  - תינוקת בת חצי שנה.

האמא היתה עסוקה בשיחה איתי, והילדה בת ה- 6

רצתה להשוויץ בפני חברותיה לגן, להראות להם את אחותה התינוקת.

האם – נאותה, נתנה לילדה בת ה – 6, את האחריות,

ואיפשרה לה להוציא את בת ה- 6 חודשים, על ידיה, אל מחוץ לחדר.

כל זאת תוך אמירת דברי אהבה והרגעה לתינוקת.

האם נשארה נינוחה ובטוחה והמשיכה את השיחה איתי כאילו לא קרה מאורע חריג.

לאחר כמה דקות הילדה חזרה עם התינוקת, עדיין על ידיה,

והחזירה בשיא הטבעיות לאם, שמבחינתה המשיכה בהיוועצות איתי.

שתקתי. המהלך היה כה טבעי להן.

וביני לביני חשבתי– איזה עוד דברים ילדים בני 6 מסוגלים לעשות,

שאנחנו מונעים מהם, מתוך אמונה שהם פעוטים,

ולא יכולים.